סווינג גירלס

חבורת תלמידות תיכון יפניות עצלניות ולא ממש מוזיקליות נאלצות להחליף את תזמורת הסווינג של בית הספר, אחרי שזו הורעלה בקופסאות בנטו מקולקלות — ומוצאות את עצמן מתאמנות בטירוף כדי להעלות הופעה ראויה. יגוצ'י, שכתב וביים גם את "ווטרבויז" (2001) בסגנון דומה, ממשיך את קו הקומדיות היפניות ה"feel-good" על חבורות מתבגרים גרועים שמתגברים על עצמם דרך ריקוד, ספורט או מוזיקה — סאב-ז'אנר שהפך פופולרי ביפן בתחילת שנות ה-2000 ויוצא נגד דימוי הרצינות והמשמעת של בתי הספר היפניים. הסרט, שצולם בצבעים חמים וקצב עולה שמוביל להופעת הסווינג הסוחפת בסיום, הפך לקלאסיקת קאלט קטנה מעבר לגבולות יפן, ותרם את חלקו לרנסאנס מקומי של מוזיקת הסווינג והג'אז בקרב בני נוער יפנים בתחילת שנות האלפיים.